המורה האמיתי
כדי שהילד (או המבוגר) ישתחרר מהסבל ומהמצוקה, על הורה או מורה אמיתי יותר להופיע – להראות את הדרך ולעשות את מה שלא היה ביכולתם של הוריו ומוריו לעשות. זהו המורה לאמת.
נוכחותו ודבריו יגרמו לכאב רב, מכיוון שבתקופת הבגרות הישות הנפשית המשעבדת התקבעה כבר לחלוטין והתגבשה לאישיות נטולת אושר ורבת סתירות. לאמיתו של דבר, הכאב הוא הרס האישיות.
הכאב שיורגש וההפרעות בחיים שיגרמו לכאב הזה, יהיו ביחס שווה לכמיהת האדם לחופש, ביחס שווה לפרצי השמחה והפליאה שיופיעו בין תקופות הסבל.
כמיהה אינה רצון. כולם רוצים להיות חופשיים, אבל רק מעטים כמהים לכך. לרצון יש אין ספור יעדים. אבל כמיהה היא לחיים, לחירות בלי יעד. אתה פשוט כמה למה שאינך יודע מהו ואינך יכול לנקוב בשמו.
מורה האמת ממלא את מקומו של ראש המשפחה האנושית – ההורה האחד, חיים או אלוהים אחד, או "טוב" שאינו הופך לסבל במשך הזמן. ומימוש ה"טוב" הזה בתוכך – בעצם היותך – הוא אושרו.
בשפת בארי לונג - "אישיות" היא המסכה שאדם לובש, שמאחוריה מסתתרת הישות האמיתית שלו.
מורה אמיתי
אורח חיים שלנו לא עוזר למורים ולתלמידים למצוא את הזמן הדרוש לתרגול. במשך השנים הצלחתי לאתר רק מספר מועט של מורים לאומנויות פנימיות. הם מתאמנים בחצר האחורית שלהם או במקומות מוסתרים בפארקים - לבד או עם מספר קטן של תלמידים.
יחד עם זאת, יש הרבה מתאמנים ברמה בינונית, שיש להם עשרות תלמידים. בד"כ הם המכריזים על עצמם כעל האמן שעבר עד תומו את דרך הלימוד עם אחד המורים המתבודדים.
זה מצב גרוע, כאשר למורה אמיתי אין תלמידים ולתלמידים אין מורה אמיתי.
דף הבית
